מי אתה יוסף בן מתתיהו?

אנו מתייחסים להיסטוריה כאל חקר העבר ויש האומרים שכל מה שהיה אתמול הוא כבר היסטוריה. היסטוריונים בימינו חוקרים אירועים שונים אשר התרחשו בעבר, כמו למשל: היסטוריונים העוסקים בראשית הציונות והקמת המדינה, מלחמת האזרחים בארצות הברית, היסטוריה של המדע, היסטוריה יוונית, המהפכה הצרפתית ושאר אירועים היסטוריים בעלי משמעות. הבנת היסטוריה אפילו יכולה לשפוך אור על תהליכים חברתיים, פוליטיים, אקלימיים וכו‘ המתרחשים עכשיו. מי שחוקר את ההיסטוריה הם ההיסטוריונים, אך ישנם גם היסטוריונים שהם בעצמם כבר חלק מההיסטוריה ואפילו חלק מהסיפור, כמו למשל יוסף בו מתתיהו.

יוסף בן מתתיהו ידוע גם בכינוי יוספוס פלביוס, הוא היסטוריון יהודי שחי במאה הראשונה לספירה. זוהי הייתה תקופת המרד הגדול, המרד כנגד שלטון הרומאים. המרד שקדם למרד בר כוכבא נכשל ומנהיגיו חוסלו, הוגלו או שנפלו בשבי ורבים מהם סיימו את חייהם כעבדים. יוסף בן מתתיהו הוא אחד ממנהיגי המרד ביישוב יודפת, אך לאחר שנכבשה העיר ברח מתתיהו עם פליטים רבים ומצא מסתור במערה. בסופו של דבר הפליטים החליטו להתאבד ולא להיכנע לרומאים אשר איתרו את המערה. הלוחמים התחלקו לזוגות והרגו זה את זה. אך יוסף בן מתתיהו שכנע את בן זוגו להתאבדות להיכנע לרומאים. יוסף בן מתתיהו הכיר היטב את הרומאים; הוא התגורר ברומא בצעירותו ואף רקם שם קשרים חשובים. בסופו של דבר יוסף בן מתתיהו הצליח לדבר עם הרומאים בזכות לשונו החלקלקה ושכנע אותם כי הוא נביא המנבא את עלייתו של אספסיאנוס (מפקד דיכוי המרד) לשלטון ברומא. נביא או לא נביא, אספסיאנוס אכן הפך לקיסר רומא.

למרות שהיה שבוי מלחמה, בזכות דברי החנופה לאספיאנוס זכה לייחס מיוחד. הנוהג באותם הימים היא לצלוב את המורדים למען יראו ויראו. אך אספיאנוס, בניגוד לדעת ההמון, שלח אותו למאסר.

בשנת 69 לספירה אספיאנוס אכן הפך לקיסר רומא. אספיאנוס ככל הנראה לקח ברצינות את נבואתו של יוסף והורה לשחרורו ממעצר. בהמשך נשלח עם טיטוס למצור על ירושלים במטרה לשכנע את היהודים להיכנע לרומאים. יוסף בן מתתיהו עמד מול החומות וקרא ליהודים להיכנע. ניסיונות השכנוע של יוסף בן מתתיהו כשלו והם זרקו עליו אבנים וגרמו לאיבוד הכרתו למשך זמן מסוים. בסופו של דבר המרד דוכא בכוח ויוסף בן מתתיהו נשלח לרומא כבן חסות של אספיאנוס ואפשר להגיד שזכה לכבוד רב הכולל את ביתו של אספיאנוס אשר שימש אותו בטרם ישב על כס הקיסרות. בנוסף קיבל מענק כספי, אזרחות רומאית ושם רומאי – טיטוס פלאביוס יוספוס.

עבודתו ההיסטורית של יוסף בן מתתיהו

יוסף בן מתתיהו, או פלאוויוס יוספוס מעכשיו, פרסם ארבעה ספרים בעלי חשיבות היסטורית. הם גם השתמרו בשלמותם  וזה גם כן דבר נדיר עבור ספרים מלפני אלפיים שנה. הספרים שכתב היו: מלחמת היהודים, קדמוניות היהודים, נגד אפיון וחיי יוסף. בתוקף הנסיבות יוספוס היה ונותר דמות שנויה במחלוקת בהיסטוריה היהודית והוא נתפס אצל רבים כבוגד. אך מצד שני לספריו יש חשיבות גדולה והם סייעו להציג את היהודים באור חיובי וסייעו במניעת אנטישמיות. הם גם מספקים לנו הצצה חשובה לימי הבית השני.

ספריו של יוסף הם גם מקור מידע חשוב לגבי הכתות של תקופת בית שני ויש בהם דגש על הצדוקים והאיסיים, עליהם אנו יודעים מעט מאוד ממקורות אחרים. הצדוקים לא השאירו אחריהם כתבים וכל מי שידוע עליהם נובע ממצאים ארכאולוגים, כתביו של יוסף ויריביהם של הכתות. יוסף גם סיפק רבה מידע על ארץ ישראל, מידע אשר אושש על ידי המחקרים הארכאולוגים, החוקרים הארכאולוגיים  אף הסתמכו על המידע בספריו. מצד שני נמצאו גם ממצאיו הסותרים את דבריו.

ספריו של יוסף בן מתתיהו נחשבים למקור הידע העיקרי על מאתיים השנים האחרונות של תקופות הבית השני. כמו רבים מההיסטוריונים של אותה התקופה, אובייקטיביות לא הייתה בהם. אך בניגוד להיסטוריונים אחרים של אותה התקופה כתביו כללו גילוי נאות לגבי מעורבותו רגשית.

נקודה נוספת שיוסף התייחס אליה בספריו היא חוסר אמינותם של ספרים אחרים שפורסמו באותה התקופה ועסקו במלחמות היהודים עם הרומאים. על פי יוסף מחברי הספרים מעולם לא ביקרו במקומות בהם התרחשו הדברים ומבחינתו הייתה זו יותק רכילות מאשר היסטוריה.

אך ישנה גם הרבה ביקורת על ספריו. למשל קיימת הטענה כי הספרים נועדו להאדיר את שמו ולזכות את עצמו מתדמית הבוגד. כמו כן נראה שספריו גם מחמיאים ומתרפסים בפני הקיסרים הפלאביים,

יוסף בן מתתיהו סיים את חייו ברומא. באופן אירוני, כנראה שאף אחד לא טרח להנציח את התאריך המדויק אך אנו יודעים שהיה זה לאחר שנת 100 לספירה. יוסף אמנם נחשב לדמות שנויה במחלוקת אך בסופו של דבר ספרים פותחים לנו חלון מרתק המאפשר לנו ללמוד הרבה על ארץ ישראל באותה התקופה והעולם היהודי של העת העתיקה. עולם אשר היה מפוצל למגוון השקפות דתיות. ללא ספריו של יוסף בן מתתיהו היינו נשארים עם חורים גדולים בהיסטוריה של עמנו.